ת"א 31851-04-11

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד המבקש והמשיב מס' 2 לפיצוי כספי בסך 856,000 ₪, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדם בגין קשירת קשר לסחוט את התובע באיומים. במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש במיוחס לו, בעוד התובע העביר סכומים שונים לחשבונות הנתבעים. התובע טען כי העובדות שנקבעו בכתב האישום מהוות עוולת גניבה וביקש את השבת הסכומים שהועברו, בצירוף פיצוי נוסף. הנתבעים, להגנתם, ביקשו לדחות את התביעה ולחילופין ביקשו למחוק את כותרתה. הם גם העלו טענות נגדיות וביקשו לקבוע כי התובע לא יירש דבר מעיזבונו של חבר שנפטר שלהם. במהלך ישיבת קדם משפט הציע בית המשפט כי הכספים שהועברו יופקדו בנאמנות או אצל בית המשפט, אך המבקש סירב. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט לפסול את עצמו, בטענה כי הצעת בית המשפט מעידה על משוא פנים ונטייה לפסוק לטובת התובע. עוד טען המבקש כי גישתו של בית המשפט הייתה מצומצמת ולא התייחסה למכלול ההקשר של מערכת היחסים בין הצדדים. מנגד, התנגדה התובעת לעתירת המבקשת, וטענה כי טענותיה הן ניסיון להחליף את התובעת ואין בהן כל בסיס לפסילה. בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי הצעתו בעניין הפקדת הכספים אינה מהווה הודאה בחבות או עמדה סופית לגופו של עניין. עוד צוין כי שאלות פרוצדורליות שהתעוררו בשלב קדם המשפט היו לגיטימיות ולא הצביעו על הטיה. משכך, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה, והדגיש כי אין בהתנגדות המבקש כדי לבסס חשש סביר למשוא פנים. המבקש חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.