ת"א 27183-05-13

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו יורשיו של מוסטפא עבד אל-ראזק אל-תמימי, שמת מפגיעת רימון גז שירה חייל צה"ל במהלך הפגנה בכפר נבי סאלח. בתביעה נטען כי מעשהו של החייל היה מעשה נזיקי, שכן מדובר בתגובה לא מוצדקת ולא בטוחה למחאה לא אלימה. מנגד, ההגנה טוענת כי האירוע היה חלק מהתפרעות אלימה בה תמימי הייתה שותפה פעילה וכי תגובת צה"ל הייתה מידתית וזהירה. לפיכך, יש לראות בו "מעשה מלחמה" לפי חוק הנזיקין האזרחיים, אשר יפטור את המדינה מאחריות. לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, לרבות תצהירים וחוות דעת מומחים, מגיע השופט למסקנה כי אכן מדובר ב"מעשה מלחמה". מהראיות עולה כי האירוע היה חלק מסדרה של הפרות סדר שבועיות בנבי צאלח שכללו יידוי אבנים ושימוש בחפצים מסוכנים, תוך איום על חייהם של חיילי צה"ל ואזרחים ישראלים. השופט מקבל את גרסת ההגנה לאירועים, וקובע כי החיילים הגיבו להתפרעות אלימה וכי פעולתם הייתה בעלת אופי לוחמני. כמו כן, השופט דוחה את טענת התובעים כי ההפגנה הייתה שקטה וכי יידוי האבנים החל רק לאחר שהחיילים השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות. מהראיות עולה כי יידוי האבנים החל עוד לפני תגובת החיילים וכי תמימי היה שותף פעיל בהפרת הסדר ויידה אבנים לעבר כוחות צה"ל. באשר לטענת הרשלנות, השופט קובע כי החייל שירה את רימון הגז לא ראה את תמימי בעת הירי וכי הימנעותו מכך לא נבעה מרשלנות או שקר. השופט מקבל את טענת החייל כי כיוון לנקודה הסמוכה למתפרעים ולא ישירות לעברם. זאת ועוד, השופט קובע כי הערכת החייל את זווית הירי הייתה סבירה, נוכח המצב הכאוטי, וכי אי השימוש במטווח מת"ל לא היה רשלני, שכן הוא לא התאים לנסיבות המבצעיות. לפיכך, השופט פוסק לטובת ההגנה, דוחה את התביעה ומורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבע. ההחלטה מתבססת על הקביעה כי האירוע היה "מעשה מלחמה", ובנוסף, השופט אינו מוצא כל רשלנות מצד החייל.