ע"ע 21140-03-23

תקציר

פסק הדין דן בערעור בנושא דיני עבודה ועבודה. המערערת, שעבדה אצל המשיבה מס' 1 כקבלנית כוח אדם מטעם המשיב מס' 2, טענה כי פוטרה ללא הצדקה במהלך הריונה. המשיבים טענו כי המערערת נטשה את עבודתה. עם זאת, בית הדין מצא כי היעדרותה של המערערת מהעבודה הייתה מוצדקת בשל מחלה וכי היא לא התפטרה. עוד קבע בית הדין כי יחסי העבודה לא הסתיימו באופן טבעי עקב פקיעת חוזה לתקופה קצובה, אלא כי המערערת פוטרה. על פי פסק הדין, שני המשיבים הפרו את חוק עבודת נשים בכך שלא קיבלו היתר לפיטורי עובדת בהריון. נמצא כי העסקתה של המערערת היא לתקופה בלתי מוגבלת, ואי הצבתה באתר אחר בעקבות מחלתה היוותה פיטורים. בנוסף, קבע בית הדין כי על המשיבה מס' 1, כמעסיקה בפועל, מוטלת אחריות ישירה להגיש בקשה להיתר פיטורים והיא לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה כי לא גרמה לפיטורים. כתוצאה מכך, חויבו שני המשיבים לפצות את המערערת ביחד ולחוד. הפיצוי כלל 150% משכרו של המערער בתקופת האכשרה, פיצויי פיטורים ופיצויים לא ממוניים, בסך 74,515 ש"ח, וכן הוצאות משפט. כן חויבו המשיבים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערער בגין שתי הערכאות.