עת"א 34905-06-18

תקציר

העותרים טענו כי הגבלת הקשר הטלפוני עם עורכי דינם מהווה פגיעה בזכותם החוקתית להליך הוגן. לטענתם, קשר טלפוני עם עורך דין אינו פריבילגיה אלא זכות יסוד, שכן הוא מבטיח ייצוג משפטי הולם, שהוא עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית. מנגד, טען המשיב כי קשר טלפוני, לרבות קשר עם עורך דין, נופל בגדריה של טובת הנאה שניתן להגבילה כאמצעי ענישה. בית המשפט בחן את התקנות הרלוונטיות ומצא כי קשר של אסיר עם עורך דינו, לרבות באמצעות הטלפון, מהווה מימוש של זכותו החוקתית להליך הוגן ולייצוג הולם. התקנות המסדירות יחסי אסירים ועורכי דין תומכות בפרשנות זו. משכך, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב להגביל באופן משמעותי את הקשר הטלפוני של העותרים עם עורכי דינם פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיהם החוקתיות. לפיכך, קיבל בית המשפט את העתירה והורה למשיבים לחזור בהם מהחלטתם ולאפשר לעותרים גישה טלפונית סבירה לעורכי דינם, בכפוף לתנאים מסוימים.