ת"א 23251-11-10

תקציר

התובעים, תושבי הכפר חארס שביהודה ושומרון, תבעו את הנתבע בגין נזקים שנגרמו לאדמותיהם כתוצאה מעבודתו של האחרון להנחת קו יניקה. התובעים טענו כי הם הבעלים ו/או הבעלים של הקרקע עליה ביצעה הנתבעת עבודות חפירה ללא הודעה מוקדמת וללא תיאום, והותירו את המקום במצב של הרס מבלי לתקן או להחזיר אותו למצבו הקודם. הנתבעת הודתה בביצוע העבודה אך טענה כי היא השיבה את המצב על כנה ומוכנה לפצות רק את הבעלים החוקיים של הקרקע בגין הנזקים הבאים: עקירת עצים, שיקום טרסות ועיבוד חלקי של הקרקע. הנתבעת אף הגישה הודעת צד ג' כנגד הקבלן שביצע את העבודות מטעמה וטענה כי אם עליה לפצות את התובעים, על הקבלן לשפותה על פי ההסכם ביניהם. בית המשפט קבע כי התובעים הוכיחו את זכויות החזקה שלהם במקרקעין והם זכאים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו על ידי הנתבעת. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכל תובע סכומים משתנים כפיצוי בגין עקירת עצי זית, הריסה ובנייה מחדש של טרסות אבן, פינוי סלעים ופסולת, חריש והבאת קרקע חדשה, אובדן זכות שימוש/איסור בנייה ובמקרה אחד השבתת מפעל. הסכומים נעו בין 95,342 שקל ל-210,325 שקל. באשר להודעת הצד השלישי, קבע בית המשפט כי הקבלן אחראי לפינוי סלעים ולהשבת הקרקע אך לא לשיפוי הנתבעת בגין נזקים אחרים הנובעים מהתנהלותה שלה. הקבלן חויב לשפות את הנתבעת בגין הסכומים הנקובים כנגד כל תובע. בית המשפט לא הורה על הוצאות כלשהן בגין הודעת הצד השלישי.