דב"ע נא/52 - 3

תקציר

במרכז התיק נסובה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אשר קבע כי המשיב, אגודה המנהלת מוסדות כלכליים שונים לרבות בנק עין חי בע"מ וחברת משק תנועת המושבים בע"מ (מת"ם), אינו מעסיקו של המערער. המערער עבד תחילה בבנק ולאחר מכן במת"ם, וטען כי המשיב היה מעסיקו המשותף יחד עם החברות, או לחילופין, כי המשיב היה מעסיקו היחיד. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, והניע את המערערת לערער לבית המשפט העליון. הטענות העיקריות שהעלתה המערערת נגעו לקיומו של ועד עובדים אחד לכל המוסדות הכלכליים של המשיב, הכנת תלושי שכר לעובדים על ידי המשיב, דרישת אישור המשיבה לקידום עובדים והעובדה שהמשיבה שלחה את מכתבי הפיטורים של המערערת. בנוסף, טענה המערערת כי הבטחת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים לעובדים עם פירוק מת"ם מעידה על יחסי עובד מעביד. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי, וקבע כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לביסוס יחסי עבודה בינו לבין המשיב. בית המשפט הדגיש כי הגופים הכלכליים של המשיב פעלו באופן עצמאי, וכי פרשנויות המערערת לנקודות האמורות אינן משכנעות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי מקובל בעסקים מודרניים שגוף מרכזי מנהל ענייני כוח אדם במספר חברות, וכי פעולותיה של המשיבה, כגון הבטחת פיצויי פיטורים, מעידות יותר על בעל מניות מסייע ולא על מעסיק. ככלל, הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מת"ם פעלו בנפרד מהמשיב, וכי יש להם אישיות משפטית מובהקת. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.