ע"א 59420-08-16

תקציר

טענות המערער נבחנו בקפידה, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. כדי לבטל את הבאת השיקים היה על המערערת להוכיח שלושה דברים: ראשית, כי היה לה יסוד סביר להניח; שנית, כי הבנק חויב לפרוע את השיקים משום שהייתה יתרה מספקת בחשבון או הסכם עם הבנק; ושלישית, שהבנק נכשל בכך. בית המשפט מצא כי בחשבון לא הייתה יתרה מספקת ולא היה הסכם רלוונטי עם הבנק. זאת ועוד, נדחו טענות המערערת כי הבנק התעלם מנכסים אחרים כבטוחה, שכן נכסים אלה לא היו קשורים לחשבונות המדוברים. עוד קבע בית המשפט כי למערערת לא היה יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו ויתר טענותיה אינן נכונות או אינן רלוונטיות. בנוסף, המערערת לא הביאה ראיות התומכות בטענתה כי שילמה את סכומי השיקים בדיעבד. יתר על כן, גם אם הערעור היה מתקבל, עדיין הייתה המערערת מגבילה את חשבונה בגין שיקים נוספים שסורבו במועדים מאוחרים יותר. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם את הוצאות המשפט של הבנק ואת שכר טרחת עורך הדין.