ת"א 41105-07-21

תקציר

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה להחזר כספי נגד קרנית לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בעקבות תאונת דרכים שהובילה למותו של מר ז.ש. לאחר פטירתו של מר ז.ש. קיבלה אלמנתו קצבת שאירים מהמל"ל וכן הגישה תביעה נגד קרנית לפיצויים, שהביאה לפסק דין של בית המשפט שקבע כי קרנית חייבת וחייבת לפצות את האלמנה. המל"ל, שעמד בנעליה של האלמנה, טען כי על קרנית לפצות אותם בגין כל הקצבאות ששולמו והתשלומים העתידיים עד תום תוחלת החיים של האלמנה, שהסתכמה ב-239,044 שקל. קרנית, לעומת זאת, טענה כי המל"ל זכאי רק ל-143,510 שקל - הסכום שנוכה בפסק הדין הקודם - שכן כל סכום גבוה יותר יביא לחיוב קרנית בסכום העולה על הנזק שגרם. בית המשפט הסכים עם עמדתה של קרנית, והדגיש כי המטרה העיקרית במקרים של פגיעה צריכה להיות הימנעות מחיוב הפוגע בפיצוי כפול, שהוא עקרון יסוד בדיני הנזיקין. אמנם ישנם חריגים לכלל זה, אך הם נדירים, ובית המשפט מצא כי מקרה זה אינו מצדיק סטייה מהנורמה. משכך, קבע בית המשפט כי חבותה של קרנית כלפי המל"ל מוגבלת לסכום של 143,510 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.