רע"א 46678-12-23

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על פסק דין שניתן בפשרה בין שני צדדים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפני המבקש ניצבו שתי משוכות משמעותיות, שכן ערעורים כאלה ניתנים רק בנסיבות חריגות, בין כאשר קיימת שאלה עקרונית מעבר לאינטרס הצדדים ובין אם כדי למנוע עיוות דין. שנית, פסק הדין הנדון ניתן בדרך של פשרה, המגביל עוד יותר את עילות הערעור ושומר התערבות למקרים נדירים וחריגים של חוסר סבירות. המבקש טען כי בית משפט קמא סטה מהסכמת הצדדים ולא נימק כראוי את פסק דינו. בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי המבקש הסכים לתנאי פסק הדין, לרבות היעדר הנמקה. בית המשפט בחן גם את טענות המבקש כי פסק הדין אינו סביר ומצא כי בעוד שהיבטים מסוימים של החישובים היו מקובלים, אחרים לא. עם זאת, פסק הדין הכולל לא נמצא בלתי סביר, בהתחשב בהיסטוריה המורכבת של התיק ובאופיו הממושך. בסיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כאשר המבקש נושא בהוצאות המשיב. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.