רע"א 4399/08

תקציר

המקרה דן בפרשנותו של סעיף 9 לחוק הנכות, השולל הטבות מנכים שמוגבלותם נבעה מהתנהגותם הרעה והחמורה. שלושת התיקים שאוחדו בפני בית המשפט עסקו בחיילים שנפגעו בתאונות דרכים וביקשו הטבות לפי חוק הנכות. החייל הראשון נהג בקלנועית ללא רישיון מתאים ונפצע בתאונה; החייל השני עקף בפזיזות בעת שרכב על אופנוע והרג נוסע; והחייל השלישי נהג באופנוע ללא ביטוח חובה ורישיון רכב תקף והתנגש באופנוע אחר. בית המשפט ניתח תחילה את ההיסטוריה החקיקתית ואת תכליתו של סעיף 9 והגיע למסקנה כי יש לפרשו באופן צר כדי לקדם את תכליתו החברתית של החוק ואת החובה המוסרית שיש למדינת ישראל כלפי חייליה. לאחר מכן פנה בית המשפט לפרש את הביטוי "התנהגות רעה חמורה". השופטת ארבל הציעה לאמץ את המבחנים שנקבעו בפסיקה להרשעה בעבירת הריגה בתאונת דרכים. השופטת חיות הציעה להשתמש באמות המידה של הענישה כהשראה לקביעת אמת מידה היוצרת חזקה הניתנת להפרכה לפיה "התנהגות רעה חמורה" היא התנהגות שהעונש המרבי הקבוע בה בחוק הוא שנתיים מאסר ומעלה. השופט הנדל טען כי יש לשים את הדגש על ההתנהגות עצמה ועל הקשר בין ההתנהגות לבין הנכות, מבלי לתת משקל לתוצאות המעשים או ליסוד הנפשי. במקרה הראשון של החייל שנהג בקלנועית ללא רישיון, קבע בית המשפט כי לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין התנהגותו של החייל לבין מוגבלותו. לפיכך, החייל היה זכאי להטבות. במקרה השני קבע בית המשפט כי התנהגותו של החייל מהווה התנהגות רעה חמורה והוא אינו זכאי להטבות. במקרה השלישי קבע בית המשפט כי לא הוכחה התנהגות רעה חמורה והחייל זכאי להטבות.