ת"א 14945-06-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לביטול פסק בוררות. פסק הבוררות, שניתן בשנת 2017, עסק בסכסוך על עסקת מקרקעין בה היו מעורבים מספר צדדים: אליהו קונצקי, יצחק קונצקי-וייס, דינה קונצקי-וייס (המשיבים) ומאיר שמש (המבקש). פסק הבוררות הורה למאיר להעביר לאלתר את כל המסמכים הנדרשים ולרשום את הזכויות בדירה למשיבים, תוך דחיית טענות אחרות. פסק דין זה אושר בפסק דין בספטמבר 2017. מאיר ורעייתו חיה (המבקשים) הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות, אך הדבר נפל פגם פרוצדורלי והגיע לבית המשפט שנים לאחר פסק הדין שאושר. המבקשים טענו כי חיה לא הייתה צד לבוררות וכי הבורר היה מוטה בשל יחסיהם עם בא כוחם הקודם של המשיבים. עוד טענו כי לא היה צריך לאשר את פסק הדין ללא נוכחות שני בעלי הנכסים וכי הבעל אינו יכול לכפות על האישה לקנות בניגוד לרצונה. עם זאת, בית המשפט מצא כי שמה של חיה הופיע בכל המסמכים הרלוונטיים וכי היא ידעה על ההליכים ותוצאותיהם במשך שנים. לפיכך, היא אינה יכולה לטעון כעת כי אינה כבולה לפסק הבוררות. בנוסף, פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ניתן כנגד שני המבקשים, אך פסק הבוררות עצמו רק הטיל חובות על מאיר. מאחר שפסק הדין שאושר עדיין עומד בעינו, החוק קבע כי בית המשפט אינו יכול לדון בבקשת ביטול. השופטת, המשנה לנשיאה שבח יהודית, דחתה את הבקשה לביטול פסק הבוררות על הסף והורתה למבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 7,500 ₪. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 19.12.2022.