ת"א 7210-09-18

תקציר

התובע עבר ניתוח אף ומחיצה שבוצע על ידי הנתבע, ד"ר בר, במרפאה בה עבד, לשיפור מראה אפו וקשיי הנשימה. התובע טען כי ד"ר בר התרשל במהלך הניתוח, חרג מהמקובל ולא קיבל את הסכמתו מדעת. לטענתו, הניתוח לא שיפר את נשימתו, הותיר את אפו בלתי מספק מבחינה אסתטית וגרם לו לליקויים תפקודיים. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. נקבע כי המטרה העיקרית של הניתוח הייתה שיפור אסתטי, וחל שיפור ניכר במראה האף. למרות שהמחיצה לא יושרה לחלוטין, התובע הוזהר מראש כי הדבר עלול לקרות. התובע לא הצליח להוכיח כי קשיי הנשימה שלו נבעו מהניתוח, מה גם שמצבו הנשימתי נותר ללא שינוי לאחר הניתוח. בנוסף, הטענה כי ד"ר בר לא טיפל בפגז מוגדל הופרכה, שכן לא הייתה אבחנה לקיומה לפני הניתוח. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הניתוח בוצע בסדר הפוך, ומצא אותה בלתי הגיונית וסותרת את הדו"ח הניתוחי. באשר להסכמה מדעת, בית המשפט מצא כי התובע קיבל מידע על הסיכונים אך לא על שיעור הניתוחים החוזרים. עם זאת, היעדר מידע זה לא שלל את הסכמתו, שכן לא סביר שידיעת שיעור הניתוחים החוזרים הייתה משנה את החלטתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הייתה פגיעה באוטונומיה על אי מסירת המידע המלא. לתובע נפסק פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין הפרה זו. התביעה נגד המרפאה והמרכז הכירורגי, שבו בוצע הניתוח, נדחתה, שכן הם לא נמצאו אחראים לאירועים הנטענים. הנתבע ד"ר בר נתפס כאחראי לפגיעה באוטונומיה וחויב לשלם לתובע 70,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחה נוספים.