פר"ק 3236-06-19

תקציר

המבקשים, שמונו כונסי נכסים לשתי חברות - המל והמל נכסים - ניסו להציג את עניינם כעניין של דיני חדלות פירעון. עם זאת, השופט קבע כי שורשי המחלוקת נעוצים בדיני החוזים, ובפרט באשר לפרשנות החוזה שחתמו המבקשים עם כונס נכסים אחר, שמונה לנהל את נכסיה של חברה שלישית, אלס. על פי החוזה, המבקשים והכונס היו אמורים לשתף פעולה לתקופה מוגבלת של 45 יום למכירת הנכסים של שלוש החברות כעסק חי. המטרה הייתה למקסם את התמורה הכוללת שהתקבלה מהמכירה. השופטת הדגישה כי לחוזה היה "תאריך תפוגה" וכי כונס הנכסים לא היה מחויב להמשיך ולשתף פעולה עם המבקשים מעבר למועד זה. החלטתו החד-צדדית של כונס הנכסים להפסיק את שיתוף הפעולה לאחר התקופה הנקובה הייתה אפוא חוקית. יתרה מכך, השופטת מתחה ביקורת על ניסיונם של המבקשים לכפות על כונס הנכסים למכור את הנכס של אלס לצד שלישי, פלדמן, מה גם שהצעתה האחרונה לא הייתה גבוהה מזו של מציע אחר, אביוד. השופטת הדגישה את חשיבות ההגינות, היושר ותום הלב בהליכי מימוש, וציינה כי פגיעה בסופיות המכרזים עלולה לפגוע בנכונות המציעים להשתתף בעתיד. השופטת גם דחתה את בקשת המבקשים לקיים הליך מכרזי חדש בתוך בית המשפט, והעדיפה שהליכים כאלה יתקיימו מחוץ לכותלי בית המשפט. בסופו של דבר בוטל צו המניעה הארעי שאסר על מכירת המקרקעין של אלס, ואפשר לכונס הנכסים להמשיך במכירה. השופט גם פירט את התנאים למכירה אפשרית של יתרת הנכסים, והדגיש כי בית המשפט לא צריך להיות מעורב בהליכים כאלה אלא אם כן הדבר הכרחי לחלוטין.