תאד"מ 28835-04-23

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה אזרחית בה התובע, שהיה בתהליך גירושין ושכר את שירותיו של עורך הדין הנתבע שייצג אותו, החליט לסיים את ההתקשרות עם הנתבע בתום לב. התובע טען כי נפל פגם בניסוח החוזה, שכן הנתבע ניצל את מצוקתו ולא הסביר לו באופן מלא את השלכות ההליך המשפטי. הנתבעת טענה כי היא זכאית למלוא דמי החוזה. השופט פתח את דבריו בדיון על טיב יחסי עורך דין-לקוח ועל חובת האמון שחב עורך הדין כלפי הלקוח. הם קבעו כי ההוראה בהסכם המחייבת את התובע לשלם את מלוא שכר הטרחה, גם אם הייצוג הופסק עקב הסכם בין בני הזוג, אינה עולה בקנה אחד עם חובת האמון. השופט קיבל את טענת התובע כי לא היה מודע באופן מלא להשלכות הליך יישוב הסכסוך וכי מדובר בטעות, הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית. השופט מינה מומחה שיקבע את השכר המתאים לפעולות שביצע הנתבע. המומחה סבר כי הנתבעת ביצעה לכל היותר 40% מהעבודה שהייתה אמורה לבצע, והעריך את שירותיה ב-40,000 ₪ כולל מע"מ. השופטת, בשים לב לנחיצות הפעולות שבוצעו ולנסיבות המקרה הספציפיות, קבעה כי השכר הראוי לעבודת הנאשם הוא 24,570 ₪. מאחר שהנתבעת לא סיפקה דחייה מפורטת של תביעת התשלום של התובעת, קבעה השופטת כי עליה להשיב לתובע את יתרת הסכום בסך 38,126 ₪, וכן את יתרת השיקים שברשותה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪, ואת יתרת שכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט. השופט הדגיש כי לצדדים זכות לערער על ההחלטה.