עת"מ 32057-05-12

תקציר

העותרים, שהם אזרחים זרים, ביקשו לקבל מעמד של תושבי קבע בישראל על בסיס החלטת ממשלה מס' 2183, המתווה קריטריונים לקבלת תושבות קבע בקרב ילדי שוהים בלתי חוקיים. עם זאת, בית המשפט לעניינים מנהליים מצא כי העותרים לא עמדו בכל הקריטריונים הנדרשים. לגופו של עניין, הבת לא מילאה אחר דרישת התושבות הרציפה, לאחר שהתגוררה בטורקיה במשך ארבע שנים, וההורים לא נכנסו לישראל כדין, כנדרש בסעיף 1(ג) ו-(ה) להחלטה. השופטת הסכימה עם החלטת המשיב והדגישה כי התנאים שהותוו בהחלטה הם דרישות סף שלא ניתן לוותר עליהן. זאת ועוד, דחתה השופטת את תביעתו של העותר מס' 2, אשר טען כי הוא אב לילד שנולד בישראל, שכן לא עמד בקריטריונים לקבלת מעמד לפי חוק הכניסה לישראל. השופט אישר את החלטת הוועדה להתנגדויות חוץ, שדחתה את התנגדותו. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית, והתערבות מתבקשת רק כאשר ההחלטה אינה סבירה או מבוססת על שיקולים לא ענייניים. מאחר שהחלטת המשיב הייתה חוקית, מפורטת וסבירה, נמחקה העתירה במלואה, ללא צו להוצאות.