עמ"נ 26910-04-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים הנלמדים ממנו, בהתבסס אך ורק על הנתונים המסופקים: **נושא הדיון:** ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה, שדחתה ערר שהגישה המערערת (עזיזה - תרבות אוכל בע"מ) על החלטת מנהל הארנונה לדחות השגה ביחס לחיוב ארנונה בגין נכסים מסוימים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תחולתו של סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הנוגע לפטור מארנונה בבניין שנהרס או ניזוק. **הטענה המרכזית של המערערת:** המערערת טענה כי החלה בשיפוץ נרחב של הנכסים שנשכרו לשם הפעלת מסעדה, אך נאלצה להפסיק את העבודות באופן מוחלט בשל צו הפסקת עבודה שהוצא על ידי מחלקת הפיקוח של העירייה, וכן בשל אי-התאמות בתכנון האדריכלי. על יסוד טענה זו, ביקשה המערערת ליהנות מפטור מארנונה מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות. **התמקדות בסעיף 330 לפקודת העיריות והוראת סעיף 330(3):** עיקר הדיון המשפטי התמקד בדרישה שבסעיף 330(3) לפקודת העיריות, הקובע כי על המחזיק למסור הודעה בכתב לעירייה על מצב הנכס. **ההכרעה השיפוטית והנימוקים:** 1. **ממצא עובדתי:** בית המשפט קיבל את קביעת ועדת הערר כי לא הוכחה מסירת הודעה בכתב על ידי המערערת לעירייה בשנת 2014. נקבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בממצא עובדתי זה. יודגש כי המחלוקת התייתר במידה רבה, שכן אין עוד מחלוקת כי המערערת מסרה הודעה בכתב ביום 25.5.2015, ותקופת החיוב שהוטלה עליה הסתיימה באותו תאריך. 2. **הדיון המשפטי - ידיעת הרשות מכוח חובת הגינות (הלכת דור אנרגיה):** * **טענת המערערת:** המערערת העלתה טענה משפטית לפיה, גם אם לא נמסרה הודעה בכתב כנדרש, יש לחול את סעיף 330 מכוח ידיעתה בזמן אמת של מחלקה אחרת בעירייה אודות המתרחש בנכס. טענה זו נסמכה על עמדת כב' השופט י' דנציגר בפסק דין בע"א 867/06 עיריית חיפה נ' דור אנרגיה בע"מ. בפסק דין זה, אשר עסק בפרשנות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות (סעיפים הקרובים במהותם לסעיף 330), נקבע כי חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית עשויה במקרים קיצוניים להקים חובה לבדוק את זהות המחזיק האמיתי, ולהפרתה עשויה להקים פטור גם ללא הודעה בכתב. * **עמדת הרוב בפסק דין דור אנרגיה:** בית המשפט קמא דחה טענה זו, תוך שהוא מבסס את דחייתו על עמדת הרוב בפסק דין דור אנרגיה. * **עמדת כב' השופטת א' פרוקצ'יה:** הדגישה את החובה הסטטוטורית של המחזיק למסור הודעה לעירייה. נקבע כי על הרשות לא מוטלת חובה נגדית לבצע בדיקה עצמאית, ואין להחיל את חובת ההגינות על מנת לפקח באופן אקטיבי על שינויים בזהות המחזיקים. החובה מוטלת על המחזיק בלבד. * **עמדת כב' השופטת ע' ארבל (גישת ביניים):** הציגה גישה לפיה במקרים נדירים וחריגים, כאשר מגיעה לידיעתה של המחלקה הממונה על גביית ארנונה בעירייה ידיעה על שינוי בזהות המחזיק, ניתן לדרוש מהעירייה לפעול על פי המידע שברשותה מכוח חובת הסבירות. עם זאת, הודגש כי הדגש הוא על **ידיעתה של הרשות המוסמכת לענייני ארנונה**. * **הבחנה בין ידיעת מחלקה אחרת לידיעת מחלקת ארנונה:** כב' השופטת ארבל נמנעה מלקבוע כי ידיעתה של מחלקה שאינה מחלקת הארנונה עשויה להוות תחליף להודעה בכתב. נקבע כי קביעה גורפת כזו אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, שכן היא עלולה להטיל נטל אקטיבי של תיאום בין גופי העירייה. * **פסיקה מאוחרת:** בית המשפט התייחס גם להחלטה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון (בר"מ 8464/11 פלקון) אשר הבינה את פסק דין דור אנרגיה באופן זה. * **מסקנה לגבי המקרה הנדון:** בית המשפט קבע כי התמונה הכוללת העולה מפסק דין דור אנרגיה, על פסיקותיו המאוחרות, אינה מצביעה על פגם בהחלטת ועדת הערר. ועדת הערר קבעה כי ידיעתה של מחלקה אחרת בעירייה אינה ממלאת אחר דרישת הכתב שבסעיף 330. יתרה מכך, המערערת לא הציגה תשתית ממשית המוכיחה את ידיעתה של **מחלקת הארנונה** בעירייה על מצב הדברים הנטען בזמן אמת. 3. **עקרון גביית מס אמת:** המערערת העלתה טענות המבוססות על עקרון גביית מס אמת, אשר עשויות לתמוך בעמדת השופט דנציגר. אולם, בית המשפט דחה טענות אלה, כיוון שהן עומדות אל מול שיקולים של חלוקת נטל ברורה בין המחזיק לרשות, כפי שעמדה עליהם השופטת פרוקצ'יה. מאחר שעמדת דנציגר לא התקבלה, אין בטענות אלה כדי לסייע למערערת. 4. **טענות נוספות שנדחו (ולא השפיעו על התוצאה):** * **פגמים בהודעות חיוב ושינויים בשומות:** ועדת הערר לא נדרשה לטענות אלה, ובדין פעלה כך. הסיבה לכך היא שהדיון בערר הוגבל, בהסכמת הצדדים, לשאלת תחולתו של סעיף 330, והטענות הנוספות חרגו הן מההחלטה האמורה והן מההשגה שהוגשה במקור. * **החלטת ביניים בעניין גריעת תצהיר:** נדחתה בקשת התערבות בהחלטת הביניים של הוועדה לגרוע תצהיר, אשר הוגש ללא רשות. בית המשפט הדגיש את הגישה המרוסנת להתערבות בהחלטות דיוניות. בנוסף, המערערת עצמה ויתרה על המשך הטיפול בנושא. * **אי התייחסות להצעת פשרה:** נקבע כי ועדת הערר לא הייתה חייבת להידרש להליכי פשרה בהחלטתה, ואי התייחסות לכך אינה פוגמת בהחלטה. * **מכתב "עדכון מחזיקים" כמכתב השגה:** נדחתה הטענה כי מכתב מיום 25.5.2015 מהווה השגה. לשון המסמך לא תמכה בכך, והמערערת לא טענה כך במסגרת הערר. כפועל יוצא, השומות בעניינה הפכו חלוטות, שכן השגה נוספת שהוגשה ב-4.9.2016 הוגשה באיחור. * **השוואה לפטור שניתן לבעלת הנכס:** נדחתה הטענה להחלת פטור מארנונה על בסיס תשתית זהה לפטור שניתן לבעלת הנכס. העירייה טענה כי הפטור לבעלת הנכס ניתן לשנה אחת בלבד, בהתבסס על תשתית שהוצגה לאותה שנה, ואין להחילו לאחור בטרם התקבלה הודעה מתאימה. עמדה זו עולה בקנה אחד עם הלכת דור אנרגיה והוראות הפקודה. **תוצאה:** הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים (כפי שעולים מהפסק דין):** * **פרשנות סעיף 330 לפקודת העיריות:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של קיום הדרישות הסטטוטוריות המפורשות בחוק, ובפרט את החובה למסור הודעה בכתב לעירייה על ידי המחזיק, כתנאי מקדמי לתחולת סעיף 330. * **הלכת דור אנרגיה – יישום ופרשנות:** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום ופרשנות של הלכת דור אנרגיה. הוא מבהיר כי עמדת הרוב בפסק דין זה, אשר הדגישה את חובת המחזיק במתן הודעה, היא העמדה המחייבת. * **הבחנה בין ידיעת מחלקות שונות בעירייה:** נקודת המפתח שעלתה היא ההבחנה הקריטית בין ידיעה של מחלקת הארנונה (המחזיקה בסמכות לעניין גבייה) לבין ידיעה של מחלקות אחרות בעירייה (כגון מחלקת הפיקוח). בית המשפט מאמץ את הגישה לפיה ידיעת מחלקה אחרת, גם אם היא בזמן אמת, אינה ממלאת את דרישת הכתב הקבועה בחוק, ואינה יוצרת חזקה משפטית לתחולת הפטור, אלא אם כן הוכחה ידיעתה של הרשות המוסמכת לענייני ארנונה עצמה, וגם אז – רק בנסיבות חריגות ביותר. * **חובת ההגינות והסבירות מול חובות סטטוטוריות:** הפסק דין מאזן בין עקרונות כלליים של הגינות וסבירות לבין דרישות סטטוטוריות מפורשות. הוא קובע כי עקרונות אלו לא גוברים על דרישת הכתב המפורשת בחוק, אלא אם כן מתקיימים תנאים חריגים ביותר (שלא הוכחו במקרה זה), ובעיקר כאשר הידיעה מגיעה לידי הרשות המוסמכת עצמה. * **נטל ההוכחה על המחזיק:** הפסק דין מחזק את הגישה כי נטל ההוכחה בנוגע למסירת הודעות לעירייה מוטל באופן מובהק על המחזיק. * **הבחנה בין ממצא עובדתי להכרעה משפטית:** פסק הדין מדגים את הרציונל מאחורי ההבחנה בין התערבות בממצאים עובדתיים (מוגבלת מאוד) לבין בחינה של שאלות משפטיות. * **הגבלת היקף הדיון בוועדת ערר:** פסק הדין מדגיש את העיקרון לפיו דיון בוועדת ערר מוגבל הן על ידי ההשגה שהוגשה במקור והן על ידי החלטות ביניים של הוועדה עצמה, במידה והצדדים הסכימו להן. * **הגבלת התערבות בהחלטות דיוניות:** בית המשפט מביע גישה מרוסנת לגבי התערבות בהחלטות דיוניות של ועדות ערר, בדומה להתערבות בהחלטות של בתי משפט. לסיכום, פסק הדין מדגיש את החשיבות הפרקטית והמשפטית של קיום הדרישות הפרוצדורליות המפורטות בחוק, ובפרט את חובת מסירת הודעה בכתב לעירייה, גם כאשר עסקינן בנסיבות לכאורה מורכבות של הפסקת שיפוצים. הוא מצמצם את ההשפעה של ידיעת מחלקות שונות בעירייה, וממקם את הדגש על ידיעתה של הרשות המוסמכת לענייני ארנונה, וזאת בהתאם לפרשנות המחייבת של פסיקת בית המשפט העליון.