ע"א 2321/07

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על פסק דין קודם של בית משפט קמא שהורה למערערת לשלם למשיב חוב של 24,000 ₪. ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית משפט קמא בכך שהטיל את נטל ההוכחה על המערער להסביר את הפריטים הנדונים. תחת זאת, נטל ההוכחה הנכון מוטל על המשיב, שתבע את החוב, להביא ראיות לכך שהסחורה סופקה והחוב היה תקף. המשיב לא עמד בהתחייבות זו, שכן חשבונית מס לבדה אינה ראיה מספקת לקבלת טובין. יתר על כן, בית משפט קמא לא קבע קביעות עובדתיות ברורות בשאלה האם הסחורה אכן סופקה, ועל כן הייתה מתבקשת התערבות. ערכאת הערעור הדגישה כי המערערת לא נדרשה להחזיר את חשבונית המס או לבקש חשבונית מתוקנת, שכן מדובר בעניין שבין המערערת לבין רשויות מע"מ. משכך, פסק דינו של בית משפט קמא בטל, ועל המשיב להשיב למערערת את כל הכספים ששולמו, בצירוף ריבית והוצאות, תוך החזרת ערבות בנקאית. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים.