פר"ק 51618-11-11

תקציר

בית המשפט דחה את בקשתה של חברה המספקת שירותים לוגיסטיים, אשר ביקשה מבית המשפט הוראות לחייב מפרק של חברה אחרת לשלם להם את מלוא יתרת החוב המגיע להם. החברה המבקשת טענה כי קיימת לה זכות שעבוד על משלוח ציוד שיובא על ידי החברה המפורקת, ועל כן יש לראות בהם נושה מובטח. עם זאת, השופטת קבעה כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לזכות שעבוד, וההסכם שהציגו היה בין חברות שונות ולא היה בו די להוכחת טענתם. השופטת דחתה גם את טענת המבקשים, לפיה זכות השעבוד שלהם נגזרת מדיני החוזים המתקשרים, שכן הם לא הוכיחו די הצורך קיומו של הסדר חוזי. זאת ועוד, השופטת ציינה כי תביעת המבקש למתן אשראי לחברה המפרקת לא הייתה בגין אותם שירותים המפורטים בהסכם. בנוסף, התייחס השופט בקצרה לטענותיה של נורדיל, חברה טורקית שסיפקה ציוד לחברה המפורקת, והכיר בטענתם כי יש לראות בציוד את רכושם שכן החברה היא מפיץ בלבד. עם זאת, השופט קבע כי בהיעדר ראיות סותרות, יש להניח כי מסמכי המשלוח המעידים על כך שהציוד נמכר לחברה המפורקת מדויקים. לפיכך, בקשותיהם של המבקש ושל נורדיל נדחו, והמבקש חויב לשלם למפרק 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.