בד"מ 18/10

תקציר

פסק הדין דן בבקשה שהגישה המתלוננת להתלות זמנית את רישיונה של עו"ד אירנה שפירא, בעקבות הרשעתה על ידי בית המשפט בשורה של עבירות מרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העבירות בוצעו כלפי לקוחותיה דאז של המשיב, שהיו גם חבריה הקרובים, במשך כחודש. המעשים כללו מעילה של המשיבה בכספי לקוחותיה וכן מצגי שווא כלפיהם תוך ניצול מצבם המצער ואמונם המוחלט בה. המשיב הודה בעבירות במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליו 14 חודשי מאסר בפועל, ארבעה מהם לעבודות שירות, והיתר מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. המשיבה הגישה ערעור על הרשעתה ועל גזר דינה, התלוי ועומד. בית המשפט הכיר בחומרתן של העבירות, החותרות תחת עצם יסוד יחסי עורך דין-לקוח, והכיר בצורך להגן על האינטרס הציבורי ועל אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. צוין כי השעיה זמנית אינה אמצעי ענישה, אלא פעולת מנע שמטרתה להגן על הציבור. לאחר ששקל את נסיבות עבירותיה של המשיבה, כמו גם את מצבה האישי, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש צורך בהשעיה זמנית על מנת לשמור על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין, עד לקבלת החלטה סופית בעניינו של המשיב. ההשעיה נכנסה לתוקף מיום 15.6.2010 ותבוטל אם תבוטל הרשעתו של המשיב. כמו כן, תקופת ההשעיה הזמנית תנוכה מכל תקופת השעיה שתוטל אם יורשע המשיב.