ע"א 56740-10-13

תקציר

פסק הדין דן בסוגיית אחריות המדינה למעשיהם של נושאי משרה שיפוטית. מסקנת הדו"ח היא כי החלטות השופטים מוגנות בחסינות שיפוטית, ולכן לא ניתן להטיל על המדינה אחריות שילוחית להחלטות אלה, גם אם הן עולות כדי רשלנות רבתי. יתר על כן, המדינה אינה יכולה לשאת באחריות ישירה למעשי השופטים על פי תורת האורגנים, שכן פעולות שיפוטיות אינן יכולות להיחשב זהות לתפקידים המבוצעים על ידי המדינה עצמה. פסק הדין בוחן גם את האפשרות של אחריותה הישירה של המדינה למחדליה ולמעשיה כגוף האחראי לתפקודם התקין של בתי המשפט. היא מוצאת את המדינה אחראית לכישלון המתמשך במתן מענה מערכתי לחוסר יכולתו של המערער לייצג את לקוחותיו בפני הרכב שופטים מסוים, בשל יריבות אישית. אי הסדרת ניתוב התיקים להרכב חלופי במועד מהווה הפרה של חובת הזהירות של המדינה על פי דיני הנזיקין. עם זאת, בפסק הדין צוין כי המערער עצמו נושא באחריות מסוימת לנזקיו. סירובו להתנצל על התבטאויותיו הבוטות כלפי השופטים, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות זאת, תורם 50% לפגיעתו. המדינה אחראית, אפוא, רק למחצית השנייה של נזקי המערער. חלקי פסק דינו של בית משפט קמא בדבר אחריותם של עובדי ציבור והחלטותיו הפרוצדורליות מתקיימים, והתיק מוחזר לבית משפט קמא לצורך הכרעה בשאלת הנזקים. המדינה נדרשת לשלם את הוצאות המערער בגין הערעור.