ע"א 3555/15

תקציר

הדיון נסוב סביב מיסוי רווחי הון והפסדים הנובעים ממכירת ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או שערכם צמוד למטבע חוץ. ככלל, מס רווח ההון מוטל על הרווח הריאלי ממכירת נייר הערך, כלומר, לאחר ניכוי הסכום האינפלציוני מהרווח הנומינלי, המייצג את עליית מחיר השוק במונחים נומינליים. הסוגיה העומדת בלב המחלוקת היא האם ניתן לקזז את סכום הפסד ההון הנובע משינוי בשער החליפין אליו צמוד נייר הערך. בית משפט קמא אימץ את מה שכונה "גישת שני הנכסים", לפיה נייר ערך הנקוב במטבע חוץ מהווה שני נכסים נפרדים: נייר הערך ומטבע החוץ שבו הוא נקוב. המערערים טענו כי הפסד ההון נמדד במונחים נומינליים ומהווה רכיב אחד שלא ניתן לחלקו לרכיב נייר הערך ולרכיב מטבע החוץ אליו הוא צמוד. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי ניתן להפריד את רכיב שער החליפין משאר רכיבי נייר הערך ולמדוד את שינויו כ"סכום אינפלציוני", ומאחר שסכום זה אינו ממוסה בעת הפקת רווח הון, אין לקזז אותו כאשר נגרם הפסד הון. השופט עמית העדיף את גישת המשיב, דחה את הערעורים ואישר את השומות שהוציא המשיב. לפי גישה זו, סכום הפסד ההון הנובע משינוי בשער החליפין אליו צמוד נייר הערך הוא "סכום אינפלציוני" שאינו ניתן לקיזוז. השופט זילברטל והמשנה לנשיא רובינשטיין הצטרפו לחוות דעתו של השופט עמית. רובינשטיין הוסיף כי למרות שתשובת הסימטריה נראית נכונה במקרה הנוכחי, הוא אינו בטוח שתשובה זו נכונה באופן אוניברסלי וייתכנו יוצאים מן הכלל. הוא גם ציין כי החישוב המבוסס על הערך הנקוב לא תמיד צודק.