רע"א 9266/06

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין דחיית תביעה לפיצוי נכות נפשית לפי חוק הנכות. המבקש, ששירת בצה"ל, טען כי נכותו הנפשית נבעה משירותו הצבאי. התביעה הראשונית הוגשה בשנת 1991 למוסד לביטוח לאומי והסתיימה בקביעת נכות רפואית יציבה בשנת 1992. לאחר מכן הגיש המבקש בשנת 2001 תביעה לפקיד התגמולים להכרה בנכותו הנפשית, תביעה שנשללה עקב התיישנות ובחירתו של המבקש לממש את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי. על החלטה זו הוגש ערעור, אך נדחה שוב. גם הערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט המחוזי בתל אביב לא צלח. המבקש טען כי לא היה מסוגל לבחור באופן מודע בין זכויותיו לפי חוק הנכות לבין חוק הביטוח הלאומי בשל מצבו הנפשי. עם זאת, מסקנת פסק הדין היא כי הבקשה היא בעלת אופי עובדתי יותר, הסובבת סביב יכולתו של המבקש לבחור, ומוצא כי הרשומות הרפואיות והראיות מצביעות על כך שהמבקש היה מסוגל לבחור. פסק הדין מדגיש את הצורך במועדים בחקיקה, מכיר בחוסר הכדאיות של ההסדרים הקיימים, אך מציין כי הם נחוצים. השופטת מדגישה כי אין מדובר במקרה קיצוני של מחלת נפש קשה וכי כשרותו המשפטית של המבקש מעולם לא נשללה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.