ה"פ 1328-10-14

תקציר

התיק נסוב סביב בקשתה של פז בית זיקוק אשדוד בע"מ לסעד הצהרתי, המערערת על סמכותן של חברת נמלי אשדוד בע"מ וחברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ לגבות אגרות תשתית בגין פריקה וטעינה של מוצרי דלק באמצעות קישורים ימיים בנמל אשדוד. פז מבקשת סעד כספי באמצעות השבת אגרות תשתית ששולמו בין השנים 2009-2015, בסך כולל של כ-56 מיליון שקל, בטענה כי אגרות אלה נגבו שלא כדין ללא כל שירותים הניתנים על ידי חברת הנמלים. לחילופין, פז מבקשת פסק דין הצהרתי לחישוב מחדש של אגרות התשתית, בטענה כי התעריף הנוכחי אינו הולם את השירותים הניתנים. חברת הנמלים, לעומת זאת, טוענת כי האגרות נגבות כדין מכוח צו הפיקוח על מחירי טובין ושירותים (שירותי נמל), וכי תביעתה של פז חוסה תחת כתב ויתור, השתק ושיהוי. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות ושקל את טענות הצדדים, פסק לטובת חברת הנמלים בכל הסוגיות המרכזיות. היא קבעה כי צו הפיקוח על מחירי סחורות ושירותים, במתכונתו הנוכחית, מתיר גביית אגרות תשתית בגין פריקה וטעינה של מוצרי דלק באמצעות קישורים ימיים. בית המשפט פירש את הצו כמחייב רק אספקה, תחזוקה או פיתוח של תשתיות נמל, ולא שירותים ספציפיים המותאמים לכל משתמש. נמצא כי פעולות המשיבים, כגון החלפת המקשר, סימון נתיבי ים והיערכות לתרחישי זיהום מי ים, נופלות בגדר אגרות תשתית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אגרות התשתית מהוות "אגרה" ולא "מחיר", כלומר לא צריכה להיות התאמה ישירה בין שיעור האגרה לבין השירותים הניתנים. בכך דחה בית המשפט את טענת פז כי שכר הטרחה מופרז ביחס לשירותים שניתנו. לבסוף קבע בית המשפט כי פז לא הושתקה ולא נמנע ממנה להגיש את התביעה, וכי טענותיה לגופה נכשלו. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את תביעתה של פז והורה לה לשלם לשני המשיבים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.