בש"א 6206/93

תקציר

המערער ניסה להגיש בקשה לדיון נוסף אך עשה זאת מחוץ לתקופה שנקבעה, מה שהביא לכך שהרשם דחה את טענתם ואת בקשתם החלופית להארכת מועד. המערערת טענה כי הבקשה הוגשה בתוך פרק הזמן המותר בתקנה 4 לתקנות סדר הדין לדיון נוסף, בהינתן שהייתה הפסקה בבתי המשפט בחלק מהתקופה הנדונה. הרשם פירש את התקנות באופן שונה, ולכן המערער ערער על החלטה זו. השאלה המרכזית הייתה האם יש לכלול את תקופת הפגרה בחלון הזמן של חמישה-עשר הימים המותר להגשת בקשה לדיון נוסף. השופט קבע כי סדרי הדין לדיון נוסף אינם תלויים בתקנות סדר הדין האזרחי וכי אופיים כהליך חריג משמעו כי הכללים הרגילים של סדר הדין האזרחי אינם חלים. עוד הדגישה השופטת כי התקנות להמשך הדיונים קובעות כי יש להגיש בקשות בתוך זמן סביר, דבר שאינו בלתי סביר בנסיבות העניין. לפיכך, הערעור נדחה, כלומר החלטת הרשם עומדת בעינה.