ת"א 56267-12-15

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם מחייב ובאחריות של כל צד במקרה של הפרת חוזה. תחילה דוחה השופט את טענת הנתבע כי חתם על ההסכם תחת לחץ, וקובע כי הוא אינו תקף. במקום זאת, השופט קובע כי ההסכם תקף ומחייב, ועל שני הצדדים לדבוק בתנאיו. באשר להפרת החוזה, השופט קובע כי הנתבע הוא שהפר את ההסכם ולא התובע. על פי תנאי החוזה, על הנתבעת לשלם לתובע 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כפיצוי. השופטת בוחנת גם את הטענות בדבר שווי החברה בעת המכירה ומגיעה למסקנה כי מחיר הרכישה בפועל של 10 מיליון שקל מדויק יותר מהשווי המוערך של התובעים ב-17.7 מיליון שקל. בנוסף, קובעת השופטת כי בני בן פזי, שרכש 10% ממניות החברה, אינו "איש קש" עבור הנתבע, כפי שנטען על ידי התובעים. השופט ממשיך לפרש את סעיפי ההסכם תוך מתן עדיפות ללשון הכתובה. נפסק כי התובעים זכאים ל-10% מההטבה הנובעת מסעיף "הנאה מהטבה", שהינו 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת, התובעים אינם זכאים לתשלומים כלשהם על בסיס סעיף "התביעה שכנגד", שכן התביעות ההדדיות בין הצדדים נדחו. השופטת דוחה גם את תביעת התובעים לדמי ייזום, שכן אין כל ראיה להסכם כזה, ולפיצוי בגין עוגמת נפש, ומייחסת לשני הצדדים אחריות לקרע במערכת היחסים ביניהם. משכך, תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי, ונפסק להם סך של 332,000 ₪ בתוספת מע"מ מהנתבעת, שגם חויבה לשלם את ההוצאות בתוך 30 יום.