ע"א 33107-10-16

תקציר

הערעור מתייחס לחוב ארנונה לשנים 2003-2004 שחב המשיב בגין נכס הממוקם ברחוב שטראוס בירושלים. המשיב לא חלק על בעלותו בנכס אך טען כי החוב אינו ניתן עוד לאכיפה שכן פג תוקפו מכוח תקופת ההתיישנות. בית המשפט של הערכאה הראשונה הסכים עם טענת המשיב ודחה את תביעת המערער. המערער, שהגיש את הערעור, טען, כי היה על המשיב להעלות את הגנת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, שהיתה במקרה זה בבקשתו למתן רשות הגנה. המשיב טען כי לא היה מודע לפרטי החוב וסבר כי הוא מתייחס לנכס אחר משום שהמערערת לא ציינה את פרק הזמן בגינו חייבים המסים בתביעה. השופטת הסכימה עם המערערת כי בכתב התביעה צוין בבירור כי החוב הוא לשנים 2003-2004 וכי המשיב היה מודע לכך, כפי שעולה מבקשתו למתן רשות הגנה. לפיכך, היה מקום להגיש את טענת ההתיישנות של המשיב כבר בראשית הדרך. השופט פסק לטובת המערער בקובעו כי לא ניתן להעלות את טענת ההתיישנות בשלב מאוחר יותר ולדחות את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, השופט לא הטיל על המשיב הוצאות כלשהן בשל איחור בהגשת התביעה על ידי המערער, והמשיב היה רשאי להעלות את טענותיו האחרות שאינן קשורות לתקופת ההתיישנות.