ת"א 19992-08-15

תקציר

בעלי בניין בחיפה תבעו אב ובתו, ששכרו דירה בבניין, על כך שביצעו בה סאבלט שלא כדין ללא הסכמת הבעלים. האב נפטר במהלך התביעה, וילדיו, הדיירים הנוכחיים, טענו כי יש להם זכויות דיירות מוגנות מכוח חוק הגנת הדייר. התובעים ביקשו לפנות את הנתבעים וביקשו פיצוי כספי בגין שיפוצים מעיזבון האב. בית המשפט קבע כי הנתבעים אינם זכאים למעמד של דייר מוגן. נקבע כי אף אחד מהילדים לא התגורר עם אביהם בדירה בששת החודשים האחרונים לחייו, כנדרש בחוק. הבת חתמה על הסכם שכירות לדירה אחרת חצי שנה לאחר שעברה לכאורה לדירה נשוא הבקשה, מה שמעיד על כך שיש לה דירה אחרת. הבן, בעל צרכים מיוחדים, התגורר בהוסטל במהלך השבוע וביקר בדירה רק בסופי שבוע. בית המשפט ראה בהוסטל מגורים ראויים וציין כי מגורים לבד בדירה לא יהיו לטובתו. זאת ועוד, הנתבעים לא עמדו בתנאי השני, הקובע כי לא הייתה להם דירה נוספת בעת פטירת אביהם. בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את הדירה. לבת ניתנה ארכה עד סוף אוגוסט כדי למצוא דיור חלופי, ואילו הבן נדרש לפנות את המקום עד סוף יוני. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, והזכות לערער על ההחלטה ניתנה, עם חלון זמן של 45 יום למימושה. פסק הדין הדגיש את הפרשנות המצמצמת של דיני הגנת הדייר, תוך מתן עדיפות לזכויות הקניין ולמציאות הכלכלית הנוכחית.