ת"א 38/92

תקציר

התובע נפגע בתאונת דרכים וקיבל טיפול רפואי רשלני, אשר לטענתו החמיר את מצבו. המשיב, הנתבע בהליך העיקרי, שלח הודעת צד ג' למבקש, שהיה הבעלים של בית החולים בו קיבל התובע את הטיפול, בדרישה להשתתף בנזק שנגרם לתובע. המבקש ביקש לדחות את ההודעה או לחילופין, למנוע את פיצול התביעה העיקרית וההודעה לצד השלישי. בית המשפט קבע כי אין לדחות את ההודעה על הסף, ואין לאחד את הדיונים. נקבע כי הטיפול הרפואי הרשלני נופל בגדר הסיכון שנוצר עקב תאונת הדרכים, ולכן לא נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק. חוסר יכולתה של התובעת לתבוע את בית החולים בשל עקרון ייחוד העילה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא מנע מהנתבעת לתבוע דמי השתתפות מבית החולים. הזכות להשתתפות נחשבה ל-sui generis, ולמרות שחוק הפיצויים חסם את תביעת התובע נגד בית החולים, בית החולים עדיין היה חייב לפי פקודת הנזיקין וניתן היה לדרוש ממנו להשתתף בתשלום. ההפרדה הפרוצדורלית של הדיונים נתפסה כיתרון, ובקשות המבקש נדחו. המבקש חויב לשלם סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות הנתבע וצד ג'.