ע"א 462/76

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של המערערת שטענה כי המשיבים הכירו במעמדה המוגן כדיירת בכך שלא הגיבו לשיפוצים שביצעה. השופט דחה טענה זו ואישר את ההחלטה הקודמת. השופט כספי, בדעת מיעוט, קיבל את טענת המערער, אך הרוב, ובהם השופטים אשר ובן פורת, חלקו עליו. פסק הדין מפרש גם את סעיף 8ב לחוק הרלוונטי, שעניינו הדרישה כי הנכס היה חייב להיות "מפונה כדין מסיבה אחרת" כדי להיות פטור מדיני הגנת הדייר. השופטים הסכימו כי יש לפרש דרישה זו בצמצום, ועל הפינויים לפעול בהתאם להוראות המפורטות בחוק, לרבות סעיפים 8ג ו-8ד, שעניינם דמי מפתח ודיירות מוגנת. רק אז ניתן יהיה לפטור את הנכס מהגנת הדייר. בנוסף, מפסק הדין עולה כי המחוקק עשוי לשקול הקלה נוספת בחוקי הגנת הדייר כדי לשחרר נכסים נוספים. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים. ההחלטה התקבלה בהרכב של שלושה שופטים, בהם השופטים אשר, בן פורת ושמגר, והשופט שמגר הסכים לכך.