בג"צ 11437/05

תקציר

בביקורת שיפוטית מקיפה על נוהל [95] בנוגע לעובדים זרים בישראל, בחן בית המשפט את חוקיות הנוהל ואת התאמתו לעקרונות המשפט החוקתי והמנהלי. הנוהל חייב עובדות זרות שילדו בישראל לעזוב עם ילדן בתוך שלושה חודשים, וייתכן שיחזרו לעבודה לבדן בתוך שנתיים. בית המשפט מצא כי הליך זה פוגע בזכויות החוקתיות של העובדים להורות, לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומטיל בחירה חמורה באופן בלתי מידתי בין צרכים כלכליים לבין זכויות משפחתיות. יתר על כן, היא סתרה את הציפיות המוסריות והמשפטיות הקבועות בדיני העבודה הישראליים ובסטנדרטים הבינלאומיים בנוגע לזכויות עובדים ואי-אפליה על רקע מעמד משפחתי. הנוהל לא השיג איזון ראוי, שכן חלופות פוגעניות פחות יכלו לתת מענה לחששות הממשלה מפני התנחלויות בלתי חוקיות של עובדים זרים. בית המשפט הדגיש את הצורך להגן על כבוד האדם ועל זכויות היסוד לחיי משפחה, וקבע כי ההליך הנוכחי אינו תקף. היא הציעה ליישם גישה מתוקנת הכוללת ערבויות ותנאים מפוקחים, תוך הבטחת עמידה באמות מידה חוקתיות ומוסריות. פסק דין זה הדגיש את חשיבות התאמת הפרקטיקות המנהליות לעקרונות היסוד של דמוקרטיה, זכויות אדם ומידתיות, תוך הכרה באתגרים הניצבים בפני עובדים זרים ובזכותם הבסיסית לאחדות המשפחה.