ת"א 122-04-11

תקציר

התובע תבע פיצויים לאחר תאונת עבודה בה נפל דרך גג בעת שעבד אצל הנתבעת 1 (הנתבעת). הנתבעים טענו כי אין להטיל עליהם אחריות, אך השופט פסק לטובת התובע. השופט מצא כי הנתבע לא נקט באמצעי הזהירות הבריאותיים והבטיחותיים הנדרשים, כגון אספקת קרשי דריכה, אשר הנתבע טען כי סיפק אך בית המשפט מצא אותם לא משכנעים. עוד קבע השופט כי הנתבע לא הדריך את התובע כראוי. כמו כן, השופטת דחתה את טענת הנתבעים כי התובע גרם לתאונה בכוונה תחילה ומצאה כי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר. התובע קיבל 194,216 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד, 100,000 ש"ח לאחר ששקל את העסקתו הנוכחית, 2,000 ש"ח בגין עזרת צד ג', 20,000 ש"ח בגין עזרה בעבר ובעתיד ו-50,000 ש"ח בגין כאב וסבל, בסך הכל 316,216 ש"ח. סכום זה יופחת מהתשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבע חויב לשלם את שכר טרחת התובע והוצאותיו. בתוך כך, נדחתה התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 (הקיבוץ) מאחר ונמצא כי הקיבוץ לא התרשל בבחירת הנתבע לביצוע העבודה, והם מוגנים על ידי סעיף 15 לפקודת הנזיקין. התובע חויב לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.