ע"א 325/60

תקציר

המקרה של הרי נ' אילקה בע"מ ע"א 325/60 היה סכסוך בתביעת עובד לפיצויי פיטורים והטבות אחרות ממעסיקו. המערער, מעצב חלונות, עבד אצל המשיב במשך עשרים וארבע שנים, וקישט חלונות ראווה פעמיים בשבוע. בשנת 1957 נסע המערער לחו"ל, מתוך כוונה ללמוד שיטות מודרניות לקישוט חלונות, ומנהל המשיב הבטיח לפצות אותו בגין הוצאות נסיעתו. עם זאת, התעוררה אי הבנה באשר למועד חזרתו של המערער, והמשיב שכר מעצב אחר, מה שהוביל את המערער להגיש תביעה לפיצויי פיטורים והחזר הוצאות נסיעתו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והמערער ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא אולשן, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. פסק הדין של בית המשפט התמקד בהבחנה בין "עובד שכיר" לבין "קבלן עצמאי". על פי ע"א 47/48, הגורם המכריע בביצוע הבחנה זו הוא "סימן המרה" או "השליטה" המאפיינים את תלותו של עובד במעסיקו. בית הדין קבע, כי המערער לא ציית להוראות המשיב והייתה לו עצמאות בביצוע עבודתו, דבר המעיד על כך שאינו שכיר אלא קבלן. זאת ועוד, הימנעותו של המערער מלהודיע באופן אפקטיבי על מועד חזרתו והיעדרותו במהלך החגים, הקנו למשיב עילה מוצדקת לשכור מעצב אחר. משכך, המערערת לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים. אשר להוצאות הנסיעה, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן לפרש את הבטחת המשיב כמתנה, שניתן לחזור בה לפני המסירה, או כהתחייבות המותנית בכך שלימודיו של המערער יטיבו עם המשיב, שלא התממשו עקב היעדרותו הממושכת של המערער. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות בסך כולל של 150 ל"י.