עפ"ת 61447-06-21

תקציר

בית המשפט העליון אישר את חומרת העונשים על נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בלתי מורשית לקידום הבטיחות בדרכים ולהרתעת עבירות מסוג זה. בית המשפט קבע באופן עקבי כי עבירות אלה מצדיקות מאסר בפועל, במיוחד עבור עבריינים חוזרים, בהתחשב בסיכונים שהן מהוות לשלום הציבור. בית המשפט אף הדגיש את הצורך בענישה מצטברת, לרבות תקופות פסילה ממושכות, לעבריינים אלה. במקרה הספציפי הזה, הרקורד התעבורתי העשיר של המשיב, הכולל הרשעות מרובות באותן עבירות, והיעדר הרתעה מעונשים קודמים, הצדיקו מסר תקיף באמצעות ענישה מחמירה. בית המשפט מצא כי חריגתו של בית משפט קמא מתקופת הפסילה המינימלית שנקבעה אינה מוצדקת, שכן עברו של המשיב מצביע על סכנה לציבור. זאת ועוד, התערבותה של ערכאת הערעור הייתה מוצדקת בשל הטעות הבולטת בגזר הדין, ונגזר על המשיב עונש סופי של 10 חודשי מאסר בפועל, עם 6 חודשי מאסר במקביל, ו-10 שנות פסילה מצטברת לכל תקופת פסילה שריצה.