עמל"ע 10264-07-13

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דין משמעתי נגד עורך דין שהורשע בשורה של עבירות אתיות. לסנגור חמש הרשעות קודמות הקשורות לעניינים משמעתיים, לרבות אי הגשת סיכומים במועד, גביית יתר מלקוחות ופגיעה בכבודו ובאתיקה של מקצוע עריכת הדין. הערעור מתייחס להרשעתו האחרונה של הסנגור בכך שעבד בתקופת השעיה, נפגש עם לקוחות ונתן ייעוץ משפטי בזמן השעיה. פסק הדין מדגיש את תפקידו המצומצם של בית הדין לערעורים בהתערבותו בענייני משמעת, הנקבעים בצורה הטובה ביותר על ידי הרשויות האתיות. העונש שניתן על ידי בית הדין המשמעתי נחשב הולם ומידתי לעבירות של הסנגור. בית הדין מכיר בכך שהסנקציות המשמעתיות שהוטלו על הסנגור, לרבות מאסר על תנאי, הן מתונות. הוא מציין כי פעולותיו של הסנגור, אף שאינן נלקחות בקלות ראש, אינן מגיעות לסף העבריינות ונראה כי מדובר באירועים בודדים ולא בדפוס של הפרות מכוונות. זאת ועוד, מפסק הדין עולה כי בית הדין המשמעתי לא פעל במפורש בהתאם להנחיות המפורטות בתיקון 113 לעניין קביעת אזור הענישה. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי העונש שהוטל אינו קיצוני דיו כדי להצדיק התערבות, מה גם שהרשעותיו הקודמות של הסנגור ונסיבותיו האישיות נלקחו בחשבון בגזר הדין. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין המשמעתי המקורי מתקבל. מזל שהסנגור לא הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, בשל הזמן שחלף מאז האירועים המדוברים. בפסק הדין מודגש כי לא ייפסקו הוצאות לסנגורים, שכן הם חמקו לכאורה מעונש חמור יותר בשל מחדל של המערער.