בג"צ 6673/19

תקציר

העתירה מבקשת לבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בעניין הסכם ממון שנערך בין בני זוג גרושים. העותר, כיום בן 67, והמשיב, בן 69, קיימו קשר זוגי וחלקו משק בית במשך כשמונה שנים. טרם נישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם הכספיות. בהסכם נקבע כי רכושו של המשיב יישאר בבעלותו הבלעדית, גם אם השניים נישאו. בעקבות נישואיהם התדרדר הקשר בין בני הזוג והחלו הליכים משפטיים. העותרת טענה כי יש לבטל את הסכם הממון, תוך ציון פגמים פרוצדורליים ומהותיים. עם זאת, הן בית הדין הרבני האזורי והן בית הדין הרבני הגדול אישרו את תוקפו של ההסכם. העותרת ערערה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את הסכם הממון ולחלק את הרכוש על פי הדין הישראלי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את העתירה, בנימוק של נסיבות חריגות הנדרשות לצורך התערבות בהחלטות בית הדין הרבני. בית המשפט הדגיש כי לא מצא כל פגיעה בסמכות או בעקרונות הצדק הטבעי בפסיקת בתי הדין הרבניים וכי טענות העותר בדבר תוקפו של ההסכם הן ערעורים החורגים מתחום התערבותו של בית המשפט העליון. זאת ועוד, ציין בית המשפט העליון כי יכולתה של העותרת להוכיח שיתוף ספציפי בנכס או השקעותיה בעיזבון לא נפגעה. לפיכך, העתירה נדחתה, והסכם הממון נותר על כנו.