בע"מ 7719/14

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את בקשת הערעור, יחד עם תגובת המשיב, ואת החלטות הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בעניינם של המבקש והקטין הנדון. בהתחשב באופיו הרגיש של ההליך, בית המשפט מכיר בגמישות הניתנת למקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית. עם זאת, במקרה זה, בקשת רשות ערעור על החלטה פרוצדורלית של בית המשפט המחוזי, שמקורה בבית המשפט לענייני משפחה, אינה מצדיקה גמישות כזו. בית המשפט ניגש לעניין כשטובת הקטין היא השיקול העיקרי, כמתחייב בחוק. סעיף 13 לחוק האימוץ מתווה את התנאים להכרזה על ילד כבר-אימוץ ללא הסכמת הוריו, הכוללים מקרים בהם הורה אינו מסוגל לטפל בילדו בשל התנהגותו או מצבו, ומצב זה אינו צפוי להשתנות בעתיד הנראה לעין. בתי המשפט מסתמכים במידה רבה על חוות דעת מומחים במקרים כאלה, ובמקרה זה, חוות דעת המומחה פה אחד קבעה כי המבקש אינו כשיר לטפל בילדו הקטין והמליץ להפסיק את הביקורים. בית המשפט לענייני משפחה ביסס את החלטתו על חוות דעת מומחים אלה, ובצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש למתן ארכה להגשת ערעור, נוכח סיכויי ההצלחה הנמוכים. זאת ועוד, כוונת המחוקק בקביעת לוחות זמנים קצרים יותר להליכי אימוץ הייתה לשים בראש סדר העדיפויות את טובת הילד, להקנות לו יציבות ולמזער את ההפרעה. לפיכך, בית הדין לעררים מקבל את ההחלטה לדחות את בקשת ההארכה ובוחרת שלא להיעתר לערעור. פסק דין זה מבטיח את שלומו ויציבותו של הקטין, בעוד המבקש יקבל עדכונים דו-שנתיים על ילדו, מה שמשאיר פתח לקשר עתידי.