תא"ק 44958-10-12

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על מקום חניה מול ארון חשמל, המכונה גם מילוי, בין שני בעלי דירות. הנתבעים טענו כי היה הסכם בין הבעלים הקודמים של הדירות, שאסר על חניה מול המילוי. עוד טענו כי החניה במקום אינה אפשרית בשל תקנות הבטיחות. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעים לא סיפקו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם. חברת החשמל הבהירה כי החניה מול חומר המילוי מותרת כל עוד ניתנת גישה לעובדיה במידת הצורך, וגם תקנות הבטיחות אינן אוסרות זאת. עדויות הבעלים הקודמים לא היו אמינות, ולא הוכח קיומה של הסכמה כלשהי על החניות. השופט הגיע למסקנה כי זכותו של התובע למקום החניה היא זכות מעין קניינית, והנתבעים לא הביאו ראיות לוויתור כלשהו על זכות זו מצד הבעלים הקודמים. לפיכך, התביעה התקבלה, והנתבעים נדרשו לפנות את רכביהם ממקום החניה של התובע. כמו כן נדרשו לשלם שכר טרחת עורך דינו של התובע והוצאות סקר.