ע"א 2235/15

תקציר

תושבי איקרית וביראם סבלו לאורך ההיסטוריה מעוול בכל הנוגע לזכויות שלהם על הקרקע, וטיפולה של המדינה במצב היה לקוי. בעלי הקרקע באיקרית זכאים לפיצויים, וזהו הנושא העיקרי הנדון. טענת המערער כי יש לפצות אותו על בסיס הצעת איקרית נדחית, שכן הצעה זו נדחתה על ידי העותרים ולא ניתן להחיל אותה עליו. בנוסף, היא אינה נתפסת כהבטחה שלטונית. כן נדון סיווגה של הקרקע שבמחלוקת, ששטחה 5,262 דונם, כאשר המערערת מבקשת לסווג אותו כמטעה ואת המשיב כזרע. בית המשפט מצדד במשיבה ומסווג אותה כזרע על בסיס הסכם הפשרה. גם טענותיו של המערער על הוראות החלטה 3309, המסדירות פיצויים, נדחות שכן ההחלטה נתונה לביקורת שיפוטית והמערער לא הבהיר את הנזק שגרמה לו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי הפיצוי שניתן למערערת חושב נכון, למעט השטח שבמחלוקת. הסכם הפשרה קובע את הפיצוי בגין מרבית זכויותיה של המערערת, ויש להשתמש בשומה האחרונה לצורך חישוב הפיצוי בגין השטח שבמחלוקת. לכן, יש להגדיל את הפיצוי על שטח זה. לבסוף, בית המשפט מוצא את טענות המערער בעניין מקרקעי האם בלתי מובנות ואינו פוסק לטובתו בסוגיה זו. מרבית טענות המערערת נדחות, אך הפיצוי בגין השטח שבמחלוקת יוגדל ב-26,310 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. השופט נ' הנדל והשופט י' עמית מסכימים עם פסק הדין.