בג"צ 2769/04

תקציר

העתירות מערערות על ההחלטה להעניק ליגאל תומרקין את פרס ישראל לפיסול בשנת 2004, תוך ציון התבטאויותיו והתנהגותו הפוגענית כעילה לפסילה. חבר השופטים, שמונה על ידי שר החינוך, המליץ תחילה על תומרקין לפרס על סמך הישגיו האמנותיים. תגובת הנגד הציבורית גרמה לשר לבקש מחבר המושבעים לשקול מחדש פעמיים, אך הוא דבק בהחלטתו המקורית. השר, שהיה כבול לתקנות ולנוהג בעבר, אישר את המלצת חבר המושבעים, למרות המוניטין השנוי במחלוקת של תומרקין. בית המשפט, בהכירו באופיו הממלכתי של הפרס, מכיר בנסיבות החריגות המצדיקות את התערבותו. עם זאת, בסופו של דבר היא דוחה את העתירות, ומאשרת את ההחלטה להעניק לתומרקין את הפרס. פסק הדין מדגיש את תפקידו המוגבל של בית המשפט בבחינת לגופם של פסקי דין של פרס ישראל, אשר בדרך כלל נותרים לשיקול דעתם של חבר השופטים והשר. לדברי השופטים, התערבות במקרה זה עלולה ליצור תקדים מסוכן, ויש לטפל במנגנון הקיים, אף שאינו מושלם, באמצעות שיח ציבורי או תיקונים בתקנות. בחירתו של תומרקין, אף שהיא שנויה במחלוקת, אינה בלתי סבירה, ובית המשפט נמנע מלהחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של חבר המושבעים והשר. דעות חלוקות מדגישות את הצורך בשקיפות ובשיתוף הציבור בתהליך קבלת ההחלטות.