ב"ל 24103-03-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע מכמה טעמים. ראשית, התובעת טענה כי האבחנה של תסמונת צביטה מחייבת בדיקה גופנית והפניה מבדיקות הדמיה, אשר לא נראה כי בוצעו במקרה זה. עם זאת, אבחנת המומחה התבססה על הבדיקות הרפואיות הקיימות ועל ניתוחו את התוצאות, והתובע לא הראה כל ספק לגבי תקינות הבדיקות או מומחיותו של המומחה. שנית, התובע טען כי חוות דעתו של המומחה אינה עקבית לגבי חומרת הקרע בכתפו, אך המומחה הבהיר כי המסמכים הרפואיים שברשותו מצביעים על קרע חלקי בלבד. המומחה אף סיפק תשובות ברורות ומלאות לשאלות ההבהרה שהוצגו בפניו בדבר סיבת נזקו של התובע, אשר התייחסו למיקרוטראומה ולא תאמו את האירוע הנטען. התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי האירוע גרם לפציעתו, מה גם שעבודתו לא כללה הרמת ידיים מעל גובה הכתפיים, כפי שתואר על ידי המומחה. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה ברורה, מפורטת ומנומקת, והתובע לא הציג כל נימוק משכנע למינוי מומחה אחר. לפיכך, התביעה נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו.