בג"צ 2006/97

תקציר

פסק הדין של בג"ץ מתייחס לעתירה המערערת על חוקיותו של צו להריסת דירתו של מחבל שביצע פיגוע התאבדות בקפה אפרופו בתל אביב. בדירה המדוברת התגוררו המחבל, מוסא עבד אלקדר ג'נימת, ואשתו, המתגוררת בה עם ארבעת ילדיהם. העותרים, בהם אשתו וגיסתו של המחבל, טענו כי צו ההריסה אינו חוקי ויגרום נזק לשאר חלקי המבנה. לטענתם, זיהוי גופתו של המחבל אינו ודאי וכי מרכז חייו אינו בכפר סוריף אלא בדירה בראשון לציון. דעת הרוב, שניתנה על ידי הנשיא א' ברק, אישרה את צו ההריסה. בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מפסיקות קודמות שאישרו את סמכותו של המפקד הצבאי ליישם את תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. מטרת ההריסה הודגשה כמרתיעה ולא עונשית, וההריסה המבוקרת של דירת המחבל נחשבה מקובלת, תוך מניעת פגיעה בדירתו הצמודה של העותר השני. דעת המיעוט, שניתנה על ידי השופט מ' חשין, חלקה על דעת הרוב, והדגישה את העיקרון לפיו יש להעניש רק את האשמים. חשין קרא להוצאת צו על תנאי, תוך התחשבות בזכויות משפחת המחבל שלא הייתה שותפה לפשעיו. פסק הדין, שהתבסס על דעת הרוב, דחה את העתירה והותיר את צו ההריסה על כנו, תוך הכרה בהשלכות הקשות על משפחת המחבל. השופט גולדברג, בהסכמת הרוב, הדגיש את האפקט ההרתעתי של הריסות כאלה, ובחר שלא להתערב בשיקול דעתו של המפקד הצבאי. פסק דין זה ממחיש, אפוא, את תמיכתו של בית המשפט באמצעי הביטחון של המדינה, ובה בעת מכיר בדילמות האתיות והמשפטיות המורכבות שהם מציבים.