בג"צ 5315/13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה נגד החלטת המועצה הארצית לאשר שינוי ייעוד של שטח חורש טבעי במצפה נפתח, בצידה המערבי של ירושלים. התוכנית הראשונית, חלק מתוכנית המתאר המחוזית למחוז ירושלים (תמ"א 30/1), נועדה לשנות ייעוד של 190 דונם של שטחי יער לפיתוח עירוני. שינוי זה אושר על ידי המועצה הארצית במסגרת תכנית מתאר ארצית לייעור וייעור (תמ"א/22), המאשרת סיווג מחדש של עד עשירית משטח יער. העותרים טענו כי החלטה זו אינה חוקית, וטענו כי רק לממשלת ישראל יש סמכות לשנות את ייעוד היערות, כי לא נערכו ההתייעצויות הנדרשות עם קק"ל וכי המועצה הארצית נעדרת תשתית עובדתית מספקת להחלטתה. לטענתם, ההחלטה לא הביאה בחשבון כראוי את הצורך בשמירה על שטחים פתוחים, תוך חריגה ממתחם הסבירות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. נקבע כי למועצה הארצית הסמכות הנדרשת, כי חובת ההתייעצות התקיימה, וכי למועצה יש גישה למאגר מידע מקיף לצורך קבלת החלטה מושכלת. פסק הדין הדגיש את תפקידם של מוסדות התכנון באיזון בין צורכי הפיתוח לבין השמירה על הסביבה וקבע כי אין בית המשפט צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של מוסדות אלה. לפיכך, העתירה נדחתה, ללא צו להוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה ניתן ביום 23.11.2014.