בע"מ 5077/18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים הנובעים ממנו, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטה בבע"מ 5077/18 (בית המשפט העליון)** **א. רקע עובדתי והליך משפטי:** ההליך נוגע לבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המחלוקת המרכזית עוסקת במינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה של המבקשת. התובענות החלו בהגשת בקשה על ידי בנותיה של המבקשת (המשיבות 1-2) למינויין כאפוטרופוסיות, בטענה לירידה קוגניטיבית של האם, החשש מניצולה על ידי אחיינה, שלווה ממנה מיליוני שקלים. בית המשפט לענייני משפחה מינה תחילה אפוטרופסים זמניים (המשיבות 3-4, שהן גורם מקצועי וניטרלי), ולאחר מכן, בהתבסס על חוות דעת מומחים ובהתחשב במצבה הרפואי והתפקודי של המבקשת, מינה את האפוטרופסים הקבועים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת, וקבע כי הצורך במינוי אפוטרופוס מוצדק, תוך התייחסות למצבה הרפואי החמור, ניתוקה מבני משפחתה, תלותה באחיין, והחשש שהערעור מונע על ידו. **ב. סוגיית האפוטרופסות וזכויות הפרט:** ליבת ההליך היא שאלת מינוי אפוטרופוס, אשר מהווה הגבלה על כשרותו המשפטית של אדם. לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס אם התקיימו שלושה תנאים מצטברים: (1) אדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם; (2) אין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו; (3) מינוי אפוטרופוס נדרש לטובתו. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי קבעו כי תנאים אלו התקיימו. הם הסתמכו על חוות דעת מומחים, על התרשמותם ממצבה התפקודי והקוגניטיבי של המבקשת, וכן על התלות שלה באחיין. הודגש כי ההחלטה בדבר מינוי אפוטרופוס באה להבטיח את טובתה של המבקשת ולנטרל לחצים חיצוניים. **ג. סעיף 33א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – פרשנותו והשלכותיו:** טענת המבקשת בבקשה לרשות ערעור נסובה סביב סעיף 33א(ב) לחוק הכשרות, אשר קובע כי "בית המשפט לא ימנה אפוטרופוס על פי סעיף קטן (א)(4) אם ניתן להשיג את מטרת המינוי בדרך פחותה בחומרתה, ובלבד שניתן להשיגה". המבקשת טענה כי מאחר שהיתה הסכמה רפואית שהיא מסוגלת לקבל החלטות, תנאי אי-המסוגלות בסעיף האמור אינו מתקיים. בית המשפט העליון דחה טענה זו. ראשית, נקבע כי סעיף 33א(ב) אינו רלוונטי, שכן בית המשפט קמא (לענייני משפחה) התייחס לסעיף 33א כולו (ולא רק לחלקו הקטן), וכן קבע כי לא מתקיימות הנסיבות של סעיף 33א לחוק. שנית, הדגש הושם על כך שפסקי הדין דלמטה היו מפורטים ומנומקים היטב, והתבססו על מכלול הראיות והנסיבות, ולא רק על הסכמה רפואית נקודתית. המסקנה בדבר הצורך והצידוק במינוי אפוטרופוס נבעה מהערכה כוללת של מצבה של המבקשת, תלותה, והחשש לניצולה. **ד. "גלגול שלישי" ורשות ערעור:** בית המשפט העליון הבהיר כי בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" (כלומר, ערעור שני על פסק דין של בית המשפט המחוזי) ניתנת רק במקרים חריגים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. במקרה זה, נקבע כי הבקשה אינה מגלה כל עילה כזו. הטיעונים נסובו כולו על נסיבות עובדתיות קונקרטיות וסכסוך משפחתי, ולא עלתה שאלה בעלת חשיבות כללית. **ה. עיוות דין:** המבקשת טענה כי נגרם לה עיוות דין. בית המשפט העליון קבע כי טענה זו אינה מתקבלת, שכן פסקי הדין של בתי המשפט קמא מפורטים, מנומקים היטב, ומבססים את המסקנה בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס. בנוסף, נדחתה הטענה כי בית המשפט התעלם מהוראות החוק הרלוונטיות. **ו. סיכום והשלכות:** ההחלטה בבית המשפט העליון מדגישה את הפרקטיקה המשפטית הנהוגה בבחינת בקשות לרשות ערעור ב"גלגול שלישי". היא מאשררת את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה ושל בתי המשפט המחוזיים להעריך את מכלול הנסיבות, כולל חוות דעת מומחים, התרשמות בלתי אמצעית, והערכה תפקודית, לצורך קבלת החלטות בדבר מינוי אפוטרופוס. כמו כן, היא מדגישה את הצורך להצביע על שאלה משפטית עקרונית חריגה כדי להצדיק דיון נוסף ברשות ערעור. במקרה זה, נקבע כי המקרה אינו חורג מהליכים עובדתיים שגרתיים, וכי ההחלטות הקודמות היו מבוססות ומנומקות.