ו"ע 2046/01

תקציר

הערעור קשור להחלטת המשיב בדבר זכאותם של המערערים לפטור ממס בעקבות מכירת זכויותיהם במקרקעין. המשיב טען כי המערערים אינם זכאים לפטור ממס לפי סעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין, וכן חלק על סכום ההוצאות המותרות בניכוי לפי סעיף 39 לאותו חוק. על פי הסכם בין הצדדים, הדיון הוגבל לשאלת הפטור ממס, והותיר את שאלת ההוצאות לדיון רק אם הוועדה פסקה נגד המערערים בנושא הראשון. הוועדה דחתה את טענת המערערים לפטור ממס ועברה לדון בהוצאות המוכרות לניכוי, לרבות סוגיות הקשורות להפסדי הון. עיקרי המחלוקת נסובו סביב ניכוי הוצאות השבחה שהוצאו המערערים בגין שיפוץ דירתם. המשיב טען, כי המערערים לא מילאו אחר התנאים המוקדמים לניכוי לפי סעיף 39 לחוק, שכן סביר להניח שההוצאות היו ניתנות לניכוי לפי פקודת מס הכנסה, וכן לא הביאו ראיות מספיקות לכך שנגרמו להן ההוצאות האמורות. למרות שהוועדה הסכימה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות, היא קבעה כי לא ניתן לשלול לחלוטין את הוצאות השיפוץ, ויש לבחון אותן לגופן. הוועדה העריכה את ההוצאות ב-290 אלף שקל, שיוכרו לניכוי. באשר לשכרו של מתווך, שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת פינוי, פסקה הוועדה לטובת המשיב, שכן המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. לבסוף, דחתה הוועדה את טענות המערערים בדבר קיזוז הפסדי הון, בקובעה כי אין לה סמכות להורות על קיזוז כאמור ללא אישור מפקיד השומה. לפיכך, הערעור התקבל רק ביחס להכרה בהוצאות בנייה ושיפוץ, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.