ת"א 26731-02-17

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב חוזה לעבודות בניה, המסווג כחוזה קבלני, ובפרט כתב כמויות, בין התובעת, קבלן משנה, לבין הנתבעת, חברת מויש בע"מ. המחלוקת העיקרית נוגעת לכמות העבודה והחומרים שהשקיע התובע בפרויקט ולתשלום המקביל בו חייבת הנתבעת. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את היקף העבודה, ולמרות עיכובים מסוימים בתשובותיו, קיבל בית המשפט את חוות דעתו כקוהרנטית ומקצועית. המומחה קבע כי הנתבע חייב לתובע 445,936 ₪, לא כולל מע"מ. סכום זה חושב על סמך מסמכים רלוונטיים, ביקורים באתר ומדידות. מרכיב מרכזי שהיה חסר בהצגת הראיות על ידי הנאשם היה החשבון הסופי, שהיה מפרט את העבודות והכמויות שאושרו. בית המשפט ציין כי הימנעותו של הנאשם ממסירת גרסה סופית זו, יחד עם ראיות רלוונטיות נוספות, מעוררת חשד לגופו של עניין. בית המשפט קיבל את הערכת המומחה, וקבע כי התובע לא קיבל סכומים מעבר למה שנקבע על ידי המומחה. באשר לכפל תשלומים, בית המשפט בחן את טענות שני הצדדים וקיבל את טענת התובעת כי לא היה כפל תשלומים. בית המשפט פסק גם על אחריותו של הנתבע השני, ארז סעד, וקבע כי התביעה נגדו תימחק, אם כי הוא לא יישא בהוצאות. החלטה זו התבססה על טובת הספק, שכן החתימה על החוזה הייתה מעורפלת. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבעת מויש בע"מ לשלם לתובע סך של 445,936 ₪, כולל מע"מ וריבית, בתוך 60 יום. בנוסף, בית המשפט הורה למשרד מויש בע"מ לשלם לתובע 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, גם כן בתוך 60 יום. לשני הצדדים זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.