ת"א 18526-10-21

תקציר

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב אירוע הצפה שהתרחש בבית ספר והנזק שנגרם בעקבותיו. בית הספר שכר חברת ניקיון וכוח אדם, הנתבעת, שתספק שירותי ניקיון. עם זאת, התובעת, שהיא מבטחת בית הספר, טענה כי ההצפה נבעה מרשלנות עובדי הנתבעת. לטענת התובעת, העובדים לא סגרו כראוי את ברז הכיבוי לאחר שהשתמשו בו לניקוי, מה שהוביל לכך שצינור המים התנתק מפיית הברז וגרם להצפה. הנתבע הכחיש טענה זו. השופט בחן בקפידה את ציר הזמן של האירועים ואת העדויות שהוצגו. נקבע כי עבודות הניקיון בבית הספר בוצעו בשני שלבים, ב-18 וב-29 באוגוסט 2020. השופטת קיבלה את הטענה כי עובדי הנתבעת השתמשו בברז כיבוי האש במהלך עבודתם, אך לא סגרו כראוי את ברז המים הראשי בתום המשמרת שלהם ב-18 באוגוסט. זאת, בשל הימנעותו של הנתבע מלזמן לעדות את עובדי הניקיון הרלוונטיים, דבר שפעל נגדם. עם זאת, השופט מצא גם כי נציגי בית הספר היו מודעים לשימוש בצינור הכיבוי והסכימו לו. זאת ועוד, השופט קבע כי הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין, אשר היו מעבירות את נטל ההוכחה לנתבע, אינן חלות במקרה זה. לפיכך, על התובע מוטלת האחריות להוכיח כי רשלנות הנתבע גרמה לנזק. והנה, התובע נכשל. השופטת הדגישה כי הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין ההצפה מחייב עדות מומחה, אותה התובע לא סיפק. בנוסף, הזמן שחלף בין עבודות הניקיון לאירוע ההצפה – כ-12 יום – ערער את הקשר הסיבתי. בהיעדר ראיות מומחה ובהתחשב בחלוף הזמן, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. כתוצאה מכך, התביעה נגד הנתבע נדחתה. התובע חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו, לרבות שכר טרחת עורך דין סביר בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום.