ע"ב 7327/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לפסק דין הצהרתי שהגישה עובדת בנק, התובעת, נגד הבנק, הנתבע, כנגד החלטת הבנק להעבירה, מסניף נתניה לסניף פתח תקווה. התובעת טענה כי ההחלטה התקבלה בחוסר תום לב, משיקולים פסולים, והפרה את חוקת העבודה, ולכן יש להכריז עליה כבטלה. עוד טענה כי להחלטה לא קדם שימוע, היא בלתי סבירה באופן קיצוני ומהווה אפליה כלפיה. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי ההחלטה התקבלה בהתאם למדיניות הניידות, החלה על כלל העובדים, ובהתאם לחוקת העבודה. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי הנתבע פעל בחוסר תום לב או משיקולים פסולים. עדותו של התובע הכילה סתירות ולא הייתה משכנעת, בעוד גרסת הנתבע הייתה עקבית ונתמכה בראיות. עוד קבע בית הדין כי טענת הקיפוח לא הוכחה, שכן התובעת לא הצליחה להראות כי הבנק התייחס באופן שונה לעובדים אחרים בעלי מיקום דומה. באשר להפרה הנטענת של חוקת העבודה, קבע בית הדין כי ההוראה הרלוונטית אינה תומכת בטענת התובע וכי התקיימה התייעצות עם ועד העובדים, אם כי לא בהתאם לנוהל הנדרש. בית המשפט הוסיף וקבע כי לתובע נערך שימוע, גם אם לא דיון מושלם, אך אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. לבסוף, בסוגיית הסבירות, קבע בית המשפט כי החלטת הבנק אינה בלתי סבירה באופן קיצוני, בהתחשב בפררוגטיבה הניהולית של המעביד, בהוראות חוקת העבודה ובנסיבות המקרה. לפיכך נדחתה תביעתה של התובעת, והיא חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.