רע"א 3948/97

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט העליון את תחולת זכות ההשתתפות בין חברות ביטוח לפי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח במצבים של כפל ביטוח. בית המשפט התייחס לשאלה האם זכות זו משתרעת כאשר פוליסות ביטוח מרובות מכסות את אותו נכס, גם אם המבוטחים והמוטבים שונים, אך חולקים אינטרס זהה בנכס. המקרה עסק בתרחישים שבהם גם לבעלים וגם למחזיק, כגון אפוטרופוס עסקי, היו פוליסות ביטוח נפרדות המכסות את אותו רכוש. בית המשפט קבע כי הוראת ההשתתפות חלה גם כאשר הפוליסות מוחזקות על ידי גורמים שונים, כל עוד הן מכסות את אותו אינטרס וסיכון בנכס. פרשנות זו נועדה למנוע עשיית עושר ולא במשפט על ידי כך שהמבטחים יתחלקו בנטל באופן הוגן כאשר שניהם מכסים את אותו ריבית. למרות ההבדלים בין המבוטחים או הנהנים, הגיע בית המשפט למסקנה כי העקרונות השוויוניים התומכים בסעיף 59 מצדיקים הרחבת זכות השתתפות זו. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי פרמיית הביטוח מכסה את הסיכון של המבטח, ובכך שולל כל פטור מאחריות רק משום שמבטח אחר שילם את התביעה. זה מבטיח כי הסיקור עולה בקנה אחד עם הציפיות של כל הצדדים, הפחתת תוצאות שרירותיות ומניעת קנוניה. פסק הדין תומך בסופו של דבר ברעיון כי בעל נכס יכול לבטח את האינטרס שלו, גם אם הפוליסה מייעדת את המחזיק, ובכך מצדיק את חלוקת האחריות בין מבטחים בתרחישי ביטוח כפול. בית המשפט אישר עיקרון זה בכך שדחה את הטענות לפיהן לשון החוק הגבילה במפורש תחולה זו, ואישר כי הכוונה והצדק שולטים בפרשנותן ויישומן של פוליסות ביטוח.