ע"א 2010/09

תקציר

הערעור נדחה משום שטענות המערער נסובו סביב קביעות עובדתיות, וערכאת הערעור לא הצדיקה התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה בדבר נכותו הלבבית של המערער בהיעדר כל ראיה נוגדת מצד המערער. באשר לסוגיית השאלון, אי עמידתו של המשיב בצו להשיב עליו הופנתה על ידי בית המשפט, אשר אפשר למערער לשאול שאלות ישירות את העדים, החלטה שערכאת הערעור מצאה לנכון. עוד מצא בית המשפט כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט הפרוצדורלי תומכים במסקנותיו המשפטיות ולא נפלה טעות בדין בפסק הדין. פסק הדין התייחס גם לעוולת הרשלנות, וקבע כי קיימת חובת זהירות כלפי המערער, אך לא הפרת חובה, שכן החקירה לא הייתה בלתי סבירה. הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק אושר אף הוא, כאשר חוות דעת המומחה קבעה כי החקירה גרמה למחלתו של המערער. בית המשפט הצטער על כך שהמשיב לא התנצל על האירוע, אך נזף במערער על לשונו הבוטה בתקשורת בית המשפט. פסק הדין דחה את הערעור ולא הורה על הוצאות, והעתק מפסק הדין היה אמור להישלח הן למערער והן לבא כוח המשיב.