ע"א 7189/09

תקציר

עניינו של פסק הדין במערער המערער על מכירת נכס בעילה של זיוף לכאורה וחוסר הסכמה. בתחילה טענה המערערת לבעלות על מחצית מהנכס שחלקה עם בעלה, הלר, וביקשה לבטל את הסכם המכר לכהן, שרכש את הבית בשל קשיה הכספיים של הלר. לטענתה, חתימתה על מסמכי המכירה זויפה וכי אולצה להסכים למכירה תחת איומים מצד הלר. למרות זאת, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה וקבע כי המערערת הייתה מודעת לעסקה והסכימה לה באמצעות פעולות שונות המעידות על אישורה, כגון חתימה על מסמכים קשורים וקבלת ההסדרים הכספיים של כהן. בית המשפט לא פסק באופן חד משמעי לגבי אמיתות חתימתה, וטען כי די בהתנהלותה החיצונית כהסכמה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענותיה להתנכלות מצד כהן. בערעור נותרה ההתמקדות בשאלה האם הזיוף השפיע על תוקפו של החוזה. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, בקובעה כי כל זיוף לכאורה אינו פוסל את ההסכם בשל התנהגותה של המערערת שאישרה את המכירה. היא הדגישה כי נוצרו אינטרסים קריטיים של הסתמכות, המחייבים אותה להסכם למרות הטענות. בית המשפט דחה גם את תביעתה נגד הבנק למשכנתאות על כך שלא אימת את הסכמתה, שכן המכירה נחשבה תקפה. המערער נשא באחריות להוצאות המשפט שנגרמו לכהן ולבנק. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי הסכם המכר היה לגיטימי, בעיקר בשל מעשיו של המערער שמשתמע מהם קבלה, ובכך אישר את החלטת בית המשפט המחוזי.